עוד מעט פורים, וזה אילו אנו קןראים את העתיד לבוא. מלך בדמות נשיא ארה”ב שפעם היה נגדנו ועכשיו הפך להיות בעדנו, וברקע גם שונאים שבל תנאי ומצב עומדים עלינו לכלותנו. ואנו בבחינת שושן נבוכה, ביד אחת נלחמים ואילו ביד השניה מנסים להתפייס ולהיות בשלום עם כולם.
אלא שכל הסיפורים האלו בחגים, תמיד חוזרים על עצמם, ומושר ההשכל הוא אחד, האם אנו נלחמים את המלחמה האמיתית, האם אנו נלחמים על האיחוד בינינו? האם יש דרישה לא לעזוב ידיים בכל מצב ומתוך הכוח הזה לפנות החוצה.