החברה בה אני עובד יש לי חוזה שמסביר בדיוק מה הזכויות והחובות שלי אליה, שהמטרה העיקרית היא תמיד לפעול כדי לקדם את מטרות החברה. כלומר, יש כאן סוג של הדדיות בינינו. מצד אחד על החברה לספק לי את כל התנאים הבסיסיים, מתוך כיבוד פרטיות וחופש פעולה המאפשר לי שיקול דעת בתפקידי. יחד עם זאת עלי לפעול תמיד יחד עם כל העובדים בחברה לאותו הכיוון שהחברה קבעה.
אני לוקח את הדוגמה הזו כדי להבין איך לסדר את היחס הנכון בחברה ולא משנה אם זה בישראל או בכל מדינה אחרת. האם גם שם למרות שאין לנו חוזה כתוב, עדיין אנו צריכים כמטרה עליונה לחשוב לטובת החברה כולה. זו אמנם לא חברה מסחרית בה אנו מרוויחים שכר בצורה ישירה, אולם אנו כן מצפים שהחברה תספק לנו שירותים מונציפאליים, שירותי בטחון פנים וחוץ, תחבורה, חינוך, כלכלה יציבה ועוד ועוד.
אז במה שונה המדינה בישראל ממדינות אחרות, אני יכול כך לבחור לחיות בכל מדינה ומדינה על פני הגלובוס. אולי אפילו לקבל תנאים יותר טובים, יותר זכויות, פחות הוצאות מחיה ומיסים, מדינה גדולה יותר, נופים יפים יותר.
אלא שכאן אני צריך לקבל החלטה אלו חיים אני רוצה לחיות, על איזה צביון אני רוצה לשמור עבורי ועבור משפחתי ואפילו לדורות הבאים. כי המקום שבו אני חי ואופי החיים שבו נגזרים מההיסטוריה של העם, השורש הסיבה אשר גרמו לקבוצה של אנשים להקים את המדינה. ומתוך הבסיס לקיומנו כעם, זה גם קובע את המטרה של חברה שלנו, והכיוון של העתיד שלנו, לאיפה אנו רוצים להתקדם ובאיזו צורה.
כל זה טוב ויפה, אך אם כבר החלטתי להישאר פה, כתנאי להתקדמות שלנו כחברה וכעם, בדיוק כמו בחברה מסחרית, קודם עלינו לעבוד לטובת החברה, כלומר התנאי הבסיסי לקיומנו מתחיל מכך שעלינו להיות מחוברים בינינו כתנאי מקדים. אחרת החברה לא תוכל לקיים את ההתחייבות שלה כלפינו, ולאפשר לנו לקיים חיים.