הייתי השבוע בחניון באחד הקניונים הפתוחים והופתעתי לראות שלמרות שהיו חניות ריקות לא היה ניתן לחנות בהם. למה? כי ההרכב שעמד בחניה ליד תפס חניה ורבע, כך שלא היתה אפשרות לרכב אחר לחנות בחניה ה’ריקה-רבע תפוסה’.
מצד אחד חוסר התחשבות, ומצד שני לא ענין גדול. אלא שהדברים הקטנים הללו הם דווקא סימנים לכמה אכפת לנו או למעשה כמה לא אכפת לנו מהאחרים. כמה אנו חושבים על עצמנו בלבד, העיקר לחנות מהר ולהכנס לסופר כי יש לי עוד כמה משימות היום ולא אספיק אם לא אמהר.
וככה זה יכול להתבטא בכל מיני צורות, לזרוק לכלוך ברחוב, לצפצף, לחתוך בתור והרשימה עוד ארוכה. הכל נובע מתוך חוסר הראיה שלנו שכולנו עם אחד, משפחה מאוחדת. איפה שאני לא דואג לאחרים, כולנו סובלים.