יש לי זוג חברים יקרים שמאוד חשובה להם איכות הסביבה, ולכן הם מאוד מקפידים במגוון נושאים הקשורים לצריכה היומיומית שלהם. אוכל תמיד מעדיפים אורגני וגם מן הצומח. מוצרי בישול ואפיה רק מתכלים, וגם כלים חד פעמיים אבל רק שאין ברירה.
האשפה כמובן ממוינת למחזור כבר בבית לפחים יעודיים לפי סוג. קופסאות שימורים ומתכות, נייר וקרטון, בקבוקי פלסטיק וזכוכית, סוללות, פסולת אלקטרונית, צמחים ועלים יבשים, אשפה רגילה ושאריות אוכל. הכל מחולק לפי סוג חומר ובהתאם לצבעים של הפחים הגדולים המוצבים בחדר האשפה בבנין.
מאוד התפעלתי לשמוע שאת האשפה הרטובה של שאריות האוכל הם לא זורקים לפח הרגיל אלא פעם בשבוע נוסעים מקום מיוחד כדי לטמון אותה באדמה. כי למעשה זו אינה פסולת, אלא בתהליך הרקבון של שאריות הפירות והירקות האדמה הופכת אותם למצע של דשן שנועד לתמוך במחזור הגידולים הבא שישתל באדמה.
דווקא הפעולה הזו לימדה אותי גם לגבי היחס שלי לאחרים. אם דווקא אני מסוגל לקבור את האגו שבי בכל פעם שמתעורר בי הרצון להראות שאני יותר, להדגיש כמה אני חכם וצודק, דווקא אז הפעולה הזו מאפשרת לי להקשיב לאחר במקום לעצמי. ללמוד ממנו משהו חדש, ולהרוויח התחלה של קשר בדרגה עמוקה יותר ויחס טוב כלפיו.