הטבע בנוי ממיליארדים של פרטים אבל יחד עם זאת זה לא מפריע להם להיות מסודרים במערכת אחת מאוזנת, בה לכל אחד יש מקום לבטא את היחודיות שלו בפאזל הענקי של העולם.
אם כן איך יכול להיות שדווקא האדם, החלק הכי מפותח בהטבע, עם יכולות שפיתח לעצמו כולל אפשרות להרוס את הטבע בלחיצת כפתור, הוא דווקא הכי לא מאוזן. דווקא אותו חלק שמבין את הטב בצורה כי עמוקה, אין בו צורך מולד לא לפגוע בדומם, צומח וחי ובעיקר ביחסים שלו עם אחרים.
האם יש פה פגם בתכנון או חוסר שליטה של הטבע לפתח צורת חיים שמהווה סיכון קיומי לטבע עצמו או שיש כאן מטרה אחרת. אולי הטבע דווקא בחר לפתח את האדם כך שמתוך החיים והניסיון שלו יבחר לא רק לחקור את הטבע אלא גם להיות כמוהו.
אלא שהתהליך הזה צריך להתחיל בשינוי היחס בינינו. לבנות מערכת יחסים כזו כך שלכל אחד מאיתנו יש מקום אך כולנו פועלים יחד למען כולם. וברגע שנבחר לחיות כך, נוכל להבין את הטבע יותר לעומק.