גוף ונפש, האם באמת יש דבר כזה או זה רק בגדר משאלת לב של האדם למשהו עליון יותר מהגוף הגשמי? האם לכל גוף יש נפש ומה הקשר ביניהם. היכן נגמר הגוף ומתחילה הנפש, ולמה נדרשת בכלל הנפש מעבר לגוף?
לפני כמה חודשים החלטתי שאני צריך להוריד כמה ק”ג, ולשפר את הכושר הגופני שלי. ובאמת מאז, מיום ליום אני רואה עד כמה הגוף שלי מסוגל להתאים את עצמו ולהשתנות. שמר עלי בתקופה בה רציתי יותר לאכול ולישון, אבל גם מגיב די מהר לדרישה ממני לשנות הרגלים, לישון פחות, להתאמן, אפילו שעתיים ביום. כמו שאמר הרצל: אם רק תרצו. באמת הגוף זה מערכת מופלאה בעיניי, שיצר הטבע.
אך מה עם הנפש? ממה היא מורכבת ומה היכולות והמגבלות שלה? הרי הגוף זה מושג גלוי, שאני יכול לראות, למשש, להרגיש ללא אפשרות להתבלבל. והנפש, זהו מושג נסתר, שהרי איך אני יכול להרגיש אותה. כל תחושה שבי, איך אני יודע לשייך אותה לגוף או לנפש. לפי איזה מדד או מחקר אני יכול לשים את האצבע על הנפש שלי.
כדי למצוא תשובה, החלטתי כמו שרלוק הולמס, לבחון את את כל הראיות ולמצוא את המכנה המשותף ביניהם. הרי הנפש למרות שהיא נעלמת מהחושים שלי, עדיין משתמשים בה בכל מיני ביטויים בשפה העברית. כנראה החכמים כבר פיצחו את המשמעות העמוקה שלה, ולכן ידעו לשבץ אותה בכל מיני מושגים. כל מה שעלי לעשות זה למצוא את המכנה המשותף ביניהם, אם יש כזה, ואז אוכל להסיק מהו פירוש המילה נפש כשלעצמה, ללא תוספות.
שאני מסתכל על אוצר המילים בשפה העברית, ישנם מספר ביטויים בהם משתמשים במילה ‘נפש’: אהבת נפש, חבר נפש, בלב ובנפש. אם אני מסתכל על שלושת הביטויים האלו ומנסה למצוא מכנה משותף, למשל אהבת נפש. הכוונה לקשר בדרגה מאוד גבוהה בין אנשים, כך ששום סיבה בעולם לא תפריד ביניהם, לא משנה מה.
וזה גם מסביר מהו חבר נפש. חבר שיש לי עימו קשר מיוחד, מעבר לחברות הרגילה בין שניים או יותר. הרי היום כל אחד שאני מכיר ויודע שאוכל לבקש ממנו טובה בעתיד הוא חבר שלי. חבר נפש זה כבר חבר מיוחד. מישהו שאני מוכן לעשות עבורו הכל, גם אם לא היינו בצבא ביחד.
בלב ובנפש זה גם סוג של יחס, חיבור כזה שמעבר להרגשת הלב. הנפש מוסיפה עוד שכבה של עמקות ללב, כמו חותמת שעווה שנותנת צורה כך ששום תנאי הגיוני לא יוכל לשנות אותה. תיאור של הרגשה עמוקה של קשר ששום תנאי לא יוכל לשנות אותה.
יש אפילו ביטוי נוסף של מספר הנפשות במשפחה. לא אומרים מספר המבוגרים והילדים במשפחה אלא משתמשים במכנה המשותף לכולם, נפש, קשר מיוחד שאנו פשוט נולדים אליו. יחס לא מוסבר של חיבור להורים ולאחים והאחיות שלנו, לאהוב בלי סיבה.
יוצא שהנפש שלי זה לא משהו בתוכי, אלא זו מילה שמתארת צורת יחס מאוד נעלה. אני מקבל נפש רק ביחס שלי בדרגת חיבור מאוד גבוהה לאדם אחר, כך שכל אחד מאיתנו מוכן לעשות הרבה ויתורים כדי לשמור על הקשר בינינו, כי הקשר חשוב למעלה מכל דבר אחר, ורק אז אפשר לקרוא לקשר הזה, חיבור בדרגת הנפש. רק אז אני יכול להגיד שיש לי נפש, ביחס המיוחד כלפי הזולת.
אם כך, לא ברור למה אנשים מנסים להתבודד כדי להתחבר עם הנפש שלהם. אולי הם צריכים לעשות הפוך, לבדוק את היחס שלהם לאנשים אחרים