יש את הרגעים האלו, אמנם ממש בודדים אך מאוד חדים, בהם אתה מרגיש שאתה רוצה להתנתק מהעולם הזה. מתחילות להתעורר המחשבות הקיומיות למה העולם נוצר, למה אתה משתתף בסרט שנקרא החיים, והאם יש בכלל מטרה נעלה יותר מאשר לגדל את הדור הבא, להעביר אש החיים מנר לנר.
מתוך תחושה של יאוש אתה מנסה להבין את מה שכולנו מחפשים, אותה המשמעות לחיים שלנו. שנים של חוויות העולות לנו במאמץ רב, עם לא מעט רגעים קשים וסוף ידוע מראש. איך להבין משהו שאתה לא בחרת להשתתף בו, ולא יודע לאן זה הולך, ואין לך דרך לצאת ממנו.
אלפים של חוקרים ואף יותר עובדים כדי לענות על השאלה הזו מכל מיני זויות של הסתכלות, אם דרך חקר החיים בכדור הארץ או במבט מהחלל. אולם בסופו של דבר כולנו בצורה כזו או אחרת חוקרים ויכולים לחקור את הטבע הקיים לפנינו בלבד. אין לנו אפשרות לצאת מתוך מגבלות הצורות שנמצאות בהחי, הצומח והדומם שמקיף אותנו, והכוחות שמניעים אותם.
אולי פשוט עלינו ללמוד מהטבע ולהשלים אותו. דווקא מתוך הבחירה החופשית שיש לנו האדם, הפסגה של ההתפתחות, מה שאין בדרגות האחרות שבטבע, אנו נפעל להיות חלק מהמערכת המאוזנת של האבנים, הצמחים והחיות, הבנויים כך שכל אחד מהם לא רק מתקיים עבור עצמו אלא גם קשור לכולם ומשמש כבסיס לקיום שלהם.
אולי הטבע פשוט מחכה שאנו בני האדם נסדר בינינו מערכת יחסים כזו שנוכל לחיות בצורה מאוזנת אשר תבטיח לנו חיים שקטים ונוחים. כך שכל אחד מאתנו ירצה להשתתף בבנית מציאות בה אני חי וחושב לא רק עבור עצמי אלא מתוך ראיה רחבה יותר של מערכת החיים, ביחס מאוזן עם האנשים הסובבים אותי.
מתוך שרק כל אחד מאיתנו רוצה ומשתדל לפעול כך, נתחבר עם הטבע בדרגה עליונה יותר של מחשבות ויחסים, ונוכל אז לחקור יותר עמוק את הטבע עצמו ולגלות בתוכו את סוד החיים עצמם.