כל המנטורים טוענים כי היכולת שלנו להתפתח היא בהתאם לרצון שאנו מפתחים. הרי כבר נאמר במקורות בכל מיני צורות כי ‘אין דבר העומד בפני הרצון’. ואני גם רואה כך על עצמי ואחרים, ברגע בו אני מציב לעצמי מטרה ומאוד רוצה להגיע אליה, אז באמת אין דבר שיעצור אותי.
החלטתי שאני רוצה להוציא רשיון רכב, עבדתי במכולת בחופש והצלחתי לחסוך מספיק כדי לללמוד נהיגה ולעבור טסט. וכך גם לגבי בגרות חוזרת במתמטיקה 5 יחידות, קידום בעבודה, קנית דירה. השקעתי משאבים ומאמץ והשגתי את התוצאה הרצויה.
לעומת זאת, אני לא זוכר ששמתי לי למטרה להיות חבר של מישהו ללא סיבה, סתם כך. וזה דוקא השתנה השבוע, אבל למה ואיך?
במשך זמן רב הייתי מתעצבן ממנהג קבוע של אחד העמיתים לעבודה, שהיה מגיע בשעה קבועה בבוקר לעמדת הקפה, תוך כדי שמיעת מוסיקה מהרמקול בטלפון ללא אוזניות. ולרוב גם אני הגעתי לקחת קפה באותו זמן, וזה פשוט היה מוציא אותי מדעתי, למה הוא לא משתמש באוזיניות שלו.
השבוע הגעתי למסקנה שאם אני הופך את האיש הזה לחבר, אז בטח כבר יפריע לי המוסיקה שהוא משמיע. בדיוק כמו אצל הילדים שלי, שלא משנה מה הם יעשו, אני אוהב אותם, וכך גם אצל חברי הקרובים, לא אוכל לראות אותם כאנשים רעים כי יש בינינו הרגשת קרבה וחיבור. לכן לקחתי החלטה שאני חייב להפוך בתוכי גם את היחס לאותו עמית מהעבודה לקשר עם יחס יותר חם, אוהד וחברי.
באחד הימים קבעתי איתו לארוחת צהרים, ישבנו למעלה משעתיים, דיברנו על החיים בכלל, המשפחה, העבודה וכל מה שביניהם ויצאנו מתוך המפגש הרבה יותר מחוברים. לא יודע איך אבל יש כוח בארוחות משותפות שגורם לכל מי שנמצא סביב השלחן להירגע, להוריד הילוך ופשוט להתחבר.
ומאז אנו חברים, ולכן כל פעם שהוא מגיע לעמדת הקפה, אנו מחליפים דרישת שלום חיוכים, ואני מוזג לי קפה בהנאה גמורה, תוך כדי שאני מאזין למוסיקה שבוקעת מהרמקול של הסלולאר שלו.
רק צריך להחליט