בילדותי קיבלתי מהורי הרבה מתנות לאורך השנה. כיום גם הנכדים הצטרפו למעגל ומקבלים מהורי מתנות בחגים ובעיקר בימי הולדת. ומה שאני זוכר מכל ההמולה הזו היא הציפיה שלי למתנה, מה אקבל השנה מהוריי, האם זה האופניים שאני חולם לרכוב עליהם כבר זמן מה או גולות לשחק עם החברים או אולי בגד חדש. מה ירגש אותי הפעם?
כיום אני מקבל מתנות מילדיי בצורת ציור מעורפל עם השם אבא עליו, או מכתב העשוי מאותיות בגדלים שונים שכאילו נשפכו על הנייר בצורה לא מסודרת, אני עדיין מתפעל מהם לא פחות מהמתנות שקיבלתי מהורי. כי עתה אני כבר מחשיב בהם את מי שנתן לי את המתנה, ילדיי היקרים, והמאמץ שהשקיעו בלחשוב ולתת לי משהו מתוך עצמם, ופחות אכפת לי מה היתה התוצאה שקיבלתי.
וכך אולי הייתי צריך להתנהג כלפי הוריי, ובעצם כלפי כל אחד. לא חשוב מה אני מקבל אלא העובדה שמישהו שוחשב עלי, אוהב אותי ורוצה לתת לי משהו מוחשי כסמל לכך. שהעיקר הוא נותן המתנה מהמתנה עצמה.