החיים זה כמו נהיגה ברכב מתחנה לתחנה. אמנם אתה זה שנוהג, אך הדרך רוב הפעמים לא ידועה ולא צפויה. כמו אוסף תחנות שאנחנו עוברים, כולם הם כסיבה, כתוצאה מהדרך, מהשינויים המתחלפים, מהאנשים שפוגשים. כולם הופכים לאוסף חוויות, כמו אלבום תמונות של החיים שלי.
על הדרך והשינויים הבאים אין לי שליטה, אך איך אני מקבל אותם, מגיב כלפיהם, זה מה שנותן את הנפח בחיים. וטיב החיים שלי תמיד יהיה תוצאה של היחס שלי לאחרים, כיצד אני תופס אותם, שותפים לדרך, טרמפיסטים או שאולי מעדיף לנהוג לבד ברכב.