יש לנו שתי מערכות שמנהלות אותנו בגופינו, אחת זה השכל והשניה זה הרגש. ככל שאנו גודלים, המציאות מלמדת אותנו להיות פחות רגשיים ולהסתמך יותר על המוח שלנו. לבדוק כל מצב, לנתח נתונים בלי לערב את הרגש.
אז מלכתחליה למה ניתן לנו הרגש, רק כדי לצבוע את החיים שלנו בצחוק ובכי במצבים קיצוניים? למה מראש אנו לא משתמשים רק במוח כדי לחיות. למה הטבע מנסה ללמד אותנו לא לההסתמך על הרגשות שלנו שאנו מתבגרים אלא דורש מאתנו להפעיל את דעת.
המטרה היא כנראה להגיע להרגשה אחרת, יחס אחר למציאות, מעל ההרגשה הפרטית, מתוך הרגשת הטבע דווקא, החוקים שלו, הרגשת הכלל ופחות ההרגשות הפרטיים שלי, למעלה מהדעת והשכל שלי.